ה"טמפל בר", אשר בסינמה-סיטי גלילות, הוא ספינת הדגל של הפאבים האיריים בישראל, למרות שהוא לא הראשון שביניהם ובוודאי לא הנעים והאינטימי ביותר. עם זאת, יתרונות רבים יש ל"טמפל" – ברוב ימות השבוע אפשר למצוא חניה נוחה וחינמית בסביבתו (או אף על הגג שמעליו), באמצע השבוע גם אין עומס ואין תורים בכניסה, ומי שנכנס ומצליח לעבור את אגף המעשנים בלי למות בדרך, מוצא את עצמו בסוג של חגיגה – פאב אירי פשוט יפה, באמצע קניון שמלא בימים כתיקונם בבני נוער מעצבנים. אלה לא נכנסים לפאב מפאת הגבלת הגיל הנהוגה במקום.
על הבר ניתן למצוא כמות מכובדת למדי של ברזי בירה, אלא שבניגוד לתדמית האירית של המקום, הבירה האירית היחידה הנמזגת שם היא "גינס", ומרבית בירות החבית האחרות הן בלגיות, כולל לאגר בלגי סטנדרטי שמותג ה"טמפל בר" מודבק עליו. מובן שלבלגיות יש את ההברקות שלהן (כמו ה"גורדונס" הזהובה, בעלת 10% האלכוהול, שאני מאוד מחבב), ומובן שבמקרה שזוגתך לשתיה היא בחורה, בירת דובדבנים מהסוג של "Timmermans Kriek" עשויה להתאים, אבל הרי אנחנו לא באים בשביל זה לפאב אירי. ישנו גם מבחר מכובד של בירות בקבוק, ולאחרונה אף החלו לתת במקום כבוד לבירות בוטיק ישראליות – בביקורי הערב טעמתי מה-"Dancing Camel", אם כי החלטתי לוותר על המשך הטעימה, שכן הבירה הרגישה כמו "Hoegaarden" עם הרבה נענע. או שמא הייתה זו כוסברה?
בביקוריי ב"טמפל בר" אני מתמקד, לרוב, ב"גינס". כאן המקום לספר שיש בעולם דרך אחת מקובלת למזוג פיינט של "גינס", ולדאבוני הרב, ב"טמפל בר" הצלחת האופרציה בהחלט תלויה בזהות העומד מאחורי הבר. אם הברמן המופקד על מזיגת הפיינט מבין עניין, ייתן הוא לבירה לנוח כ-2 דקות במהלך המזיגה, וגם בסיומה, על מנת שהגזים יעלו ויצרו את הניגוד המושלם בין הסטאוט השחור ל"כובע" הקצף הלבן. הברמנית שלנו היום לא חיכתה, ומיהרה להגיש את הכוס כשכל כולה מלאה בגזים שהמשיכו לעלות למעלה עוד דקה ארוכה. וזה לא שביקשתי לצייר לי shamrock על הקצף – אני בהחלט חי גם בלי זה…
הנטיה של צחי בוקשסטר, האחראי על הרכבת התפריט, לכיוון הבלגי, הולידה גם את המנה שאני מאוד אוהב להזמין בסמוך לבירה שלי, והיא "טוגני טמפל בר". מדובר בצ'יפס עם נקניקיות, אבל טעים, לעזאזל. גם את יתר המנות במקום כבר יצא לי לטעום, ועד עתה לא נרשמו בעיות או תופעות לוואי. יש גבול עד כמה אפשר לקלקל pub food, וב"טמפל בר" לא מנסים לקלקל. כאמור, לצערי הרב רק עניין האלכוהול קצת צולע, ביחוד לנוכח העובדה שרוב באי המקום נאלצים לתקשר עם המלצריות ולא ישירות עם הברמן, אך גם כאשר הברמן הוא זה שמטפל בך אישית – נפילות עשויות לקרות.
לסיכום: אני אוהב את ה"טמפל בר", בסך-הכל, וישנן תקופות בחיי שבהן אני מוצא את עצמי שם לפחות פעם בשבוע. גם את אחד מימי ההולדת שלי חגגתי במקום, ביום שישי עמוס ביותר, ועדיין זכינו לשירות טוב והחברים שלי נהנו לפחות כמוני.
קצת יותר הקפדה על ענייני האלכוהול לא הייתה מזיקה. המחירים במקום – סבירים עד גבוהים. פיינט גינס עולה 28 שקלים – עדיין זול מפיינט ממוצע באחד מהברים של רח' Temple Bar המקורי בדבלין. מחירי האוכל שגרתיים לאיזור שבין תל-אביב להרצליה.
והציון: 8/10 – בגלל ענייני האלכוהול, ובגלל הצורך לעבור דרך כל המעשנים בשביל להגיע לחלק הלא-מעושן של הפאב.
אם אתה בעניין של בירות ישראליות, יש כמה וכמה לא רעות כלל וכלל. בטיב טעם יש בדרך כלל מדף שלם שלהן, וכמובן במקומות כמו נורמה ג'ין (ועוד אחד ליד בית מעריב, שכחתי איך זה נקרא).
אני מכיר את ה"נורמה ג'ין". עוד נגיע לעסוק גם במקום הזה.
ולגבי ישראליות – לא יכול לומר שאני ממש מת עליהן, אבל לפעמים, מתוך שעשוע, בא לי לנסות…
אני חייב להודות שהרעיון של פאב בתוך קניון נראה לי קצת מוזר. לכאורה, מהרגע שאתה בפנים זה לא אמור לשנות לך, אבל זה פשוט… מוזר. כמו מסעדה בתוך קניון.
בנוגע לישראליות, דווקא יצא לי לטעום כמה בירות של "מבשלת הגולן", שהיו בכלל לא רעות. מה שכן, המקום היחיד בו ראיתי אותן היה ברמת הגולן, ואין לי מושג אם ואיפה ניתן למצוא אותן במרכז.
איזה פאב עם מבחר בירות יש ליד בית מעריב? עד כמה שאני מכיר את האיזור, הוא חף מפאבים.
קלעת לתכנונים שלי – אני מתכנן ביקור במבשלת הגולן בקצרין בעוד כשבועיים, ואדווח בהרחבה. שמעתי עליהם טובות.