אני לא מבקש סליחה ביום-הכיפורים, וכבר נמאס לי לפצוח בהסבר הקבוע לסוגיה. אין בה שום תכלית, בהתנצלות הזו, המאולצת, המגיעה מתוך אמונה תפלה שלזקן היושב בשמים באמת אכפת, ושתנועת עט הנוצה שלו מושפעת מן העניין. באופן כללי, כמעט שאיני מתנצל. אני משתדל שלא לפגוע בלי סיבה, ועל כן התנצלות, אם תבוא, תסתור את כוונתי המקורית – ואם כבר בחשבון נפש עסקינן, הרי שחשוב לי הרבה יותר להיות בסדר קודם כל עם עצמי, והאחרים כבר יסתדרו איכשהו.
את יום הכיפורים אבלה בעבודה. היא גורמת לי הנאה, וחוסר הסחת הדעת אף עשוי להגביר במעט את הפרודוקטיביות שלי, עד אשר יתכנסו להקות הערסים חובשי הכיפות הלבנות מתחת לחלון ויכנו זה את זה בשמות שאינם הולמים את המועד. בעצם, ערסים אינם הולמים את המועד, או את הציביליזציה בכלל, ועדיין אלוהים שלהם חותם להם כל פעם מחדש. אלוהים הוא מזכירת בית-הספר האולטימטיבית ששולחים אליה להירשם את כל מי שזורק גיר על המורה הרוסי באמצע שיעור המתמטיקה, וההרשמות האלה עוזרות כמו כוסות רוח למת, ורק המורה ממשיך לשתות מרב צער, עד שהוא מת משחמת. צדיק ורע לו.
כשם שאוסיפ מנדלשטם לא חש את הארץ תחת רגליו ב-1933, כך גם אני חי מבלי לחוש אותה היום, אם כי לא מאותן הסיבות. אין כאן קרמלין ואין איש מן ההרים שיושב בו ומושך בחוטים. יש ממשלה בירושלים, אך כל היתר מסביב רקוב. הפרת הסדר היא הסדר החדש, האספסוף תפס כל חלקה טובה, והמיעוט שעוד יודע להבדיל בין רע לטוב רק מוציא מדי פעם את הראש מהמים, נושם קצת תרבות בארצות הים וצולל חזרה אל הביצה השחורה, היא מדינת ישראל.
בכל זאת, כפרת עוונות. העוון הגדול ביותר שלי בשנה האחרונה היה שלא נקפתי אצבע בשביל לשנות את המצב הזה. היו לי תירוצים רבים – שאפתי להתמקד בחלקה הקטנה שלי ולשפר אותה, מתוך תקווה שהאחרים ישפרו את שלהם, והמכלול יהיה משהו נסבל. שאפתי לסיים את הלימודים, הייתה לי עבודה והיה לי מחקר, והייתי סוף-סוף רגוע בלי עזרת חומרים כימיים. ובד בבד התעורר בי לעתים הרצון לקחת רובה אוטומטי ולהתחיל לרסס לכל עבר. אך לא היה לי רובה, והפסקתי לנצור את פי במקום.
אני לא שותק יותר. כולם מסביבי שותקים, "זורמים", מקווים שמשהו ישתפר או, אולי, שהבועה שלהם עשויה מעופרת והיא לא תתנפץ יום אחד והם יישארו ערומים, טרף קל ללהקות הפרימאטים עם הישראליאנה הפילוסית שלהם. אבל היא תתנפץ, והפילוסים יקפצו על הטרף, ואלוהים שיעזור לכולנו.
סליחה שלא עשיתי עם זה כלום בשנה האחרונה. אני מבטיח להשתפר. So help me God.
